יצאנו לטיול אביב. בכל פעם זה מצחיק אותי מחדש. אנחנו יוצאים לטיולי טבע בחצר האחורית של הגן שלנו, שמשתנה באופן תמידי כל השנה. בעלי חיים מופיעים ונעלמים וכך גם הצמחייה. לכל טיול אנו נותנות שם אחר: טיול חיפושיות, טיול נמלים, טיול קיץ, טיול חמוץ וכ"ו. כן, בסופו של דבר הכול עניין של שיווק(: עכשיו ברצינות…ילדים לא צריכים שישווקו להם טיולים וטבע. זה בטבע שלהם!!! המילה טיול מעלה בהם אסוציאציות נעימות של מגע, ריחות, טעמים, מראות, קולות. עצמנו עיניים, כדי לשמוע את ציוץ הציפורים. אטמנו אוזניים, כדי להיות מודעים ב100% למה שהעיניים רואות. מיששנו את האדמה הלחה מגשם אתמול. טעמנו חמציצים ועיוותנו פנים. הרחנו פרחים ונזהרנו מאוד, שלא לרמוס אחרים שבדרכנו. טבע מאפשר לילדים פשוט להיות, לחוות את הרגע עם כל החושים במלוא עצמתו. בזה הם טובים ומזה הם נהנים ושמחים. עצם החוויה החושית טובעת בגופם, בזיכרונם ובכל תא ותא בהם את האהבה לכאן ועכשיו. ילדים שמחים, כועסים, עצובים מהקיים בזמן הווה. עבורם אין זמן אחר… כאן ועכשיו זה הדבר האמתי. פשוט להיות. בלי לחשוב על האתמול או מה יהיה מחר. חמשת החושים אוספים עבורנו חוויות. גלידה בטעם וניל, ריח של טוסט שרוף מציפים בנו זיכרונות ילדות מדויקים ברזולוציה של מיקום, שעה, מה לבשנו ועוד מזכיר לי משפט שאמרה ילדה כשנכנסה לגן ביום בו באופן קבוע חגגנו ימי הולדת ובתפריט היה מרק עוף עם ירקות: יש פה ריח של יומולדת… הגוף שלנו זוכר חוויות חושיות מהילדות בצורה עוצמתית כל כך, שהוא יכול לשחזר את תחושת הגוף באותו רגע רק מעצם המחשבה על…גלידה, מגבת רכה עוטפת אחרי אמבטיה, שיר ועוד קחו רגע והיזכרו בחוויה חושית (חיובית), שמציפה בכם זיכרון ילדות. זה קורה? כשאנו מתבגרים אנו מתקשים להתחבר אל עצמנו ולחיות רק את ההווה. אנו יודעים שההווה הוא האמתי, אך מתקשים לחיות כך. אנו נושאים משקעים מכבידים מהעבר ומלאי ציפיות מהעתיד ושוכחים מההנאות האמתיות, שהחיים מזמנים לנו בהווה. בואו נטביע בילדינו זיכרונות ילדות קסומים ונעודד אותם להיות במודעות עצמית לכאן, עכשיו, חושים ותחושות. כמבוגרים מחנכים אנו מחויבים לשמור על השמחה שלנו ולשמש לילדים (עד כמה שאפשר… בלי להתנתק מהמציאות) דוגמה לחיים במודעות עצמית גבוהה לכאן ועכשיו. כך ניצור את העתיד הקסום שלנו ושל ילדינו(:
