למה לא סידרת את החדר?
למה לא אכלת את הכריך?
למה רצת מהר? נפלת.
נכון, הפעם שאלות "למה" שלנו, המבוגרים, את הילדים. ניסוח השאלה באופן בו המילה הפותחת היא "למה" , מביעה מראש ביקורת. ביקורת כי לא סידרת החדר, למרות שבקשתי. לא אכלת הכריך, למרות שהכנתי לך. רצת מהר ולכן נפלת. שאלות הגורמות לילד להתגונן, לתרץ או להמציא תירוצים. מעמידים את הילד בעמדה הסופגת ביקורת, גם אם אין כוונתנו לכך.
כיצד ניתן לנסח זאת אחרת? קודם כל, להשמיט את מילת הפתיחה "למה" .
אני רואה שלא הספקת לסדר את החדר, רוצה עזרה?
אני מבינה שלא אהבת את הכריך, איזה ממרח תרצה מחר?
הסתכל לאן שאתה הולך, יש מכשולים בדרך…
בעצם, המרנו שאלה באמירה, שהיא שיקוף המצב, הבנת הסיטואציה ובהחלט מראה שראינו והבנו את הילד וסיום משפט עם מתן הצעה לעזרה/שיפור/עצה פרקטית. כך נגרום לילד להבין, כי אנו מבינים את המצב, מבינים אותו. משפט מכיל זה עשוי להניע הילד לפעולה: נכון, אסדר יותר מאוחר. נסו זאת בבית(:
זוהי שפה מעצימה! זוהי הורות מעצימה!
