סיטואציה שכיחה בבית או בגן: אחים/ ילדים רבים. בשלב מסוים הריב הופך לפיזי וצד אחד פגוע ובוכה. באוטומט המבוגר האחראי מתערב ופונה אל הילד ה"אשם": תראה הוא בוכה. תגיד לו סליחה. הפוגע אומר "סליחה", כאילו זו מילת קסם, שבכל פעם שפוגעים באחר, אפשר להגיד סליחה וזהו.
אני רואה ילדים בגן, שההרגל טבוע בהם והם מיד אומרים: אז אני אגיד לו סליחה. הם חושבים, שכך נפתרה הבעיה…
סליחה כמילה, היוצאת מהפה כ"מס שפתיים", היא חסרת משמעות. גם כשנאמרת ע"י מבוגר ועוד יותר ע"י ילד. כמבוגרים, אנו נוהגים לפנות אל הילד הפוגע ולהגיד: תראה, הוא בוכה, תגיד לו סליחה. ללא כנות, הבעת רגש והבנה מה עשיתי "לא בסדר" וממה עלי להימנע בעתיד, אין ערך לבקשת סליחה.
איך ללמד את הילד להגיד סליחה?
בקשת סליחה ולא אמירת סליחה – כמבוגרים עלינו לדייק מול הילדים את השפה, שבה אנו משתמשים. השפה העברית היא עשירה ומגוונת ולכל מילה יש כוונה. אמירה ובקשה אינן מילים נרדפות. אמירת סליחה, היא אמירת המילה סליחה ואינה מביעה כוונה והדדיות. לבקשת סליחה מהאחר יש משמעות כנה ואמתית. בקשה שהצד הנפגע יסלח לנו. יש במילה זו הדדיות וכוונה. אמצו את הנוסח: בקש מחברך סליחה.
הבנה ולקיחת אחריות על המעשה – בקשת סליחה צריכה להגיע ממקום של כנות אמתית, הכוללת הבנה של הטעות שנעשתה ואיך עלי להתנהג בעתיד. יש לשקף לילד את מה שעשה, כדי שיבין את המשמעות ואח"כ לסיים בציפייה חיובית להתנהגות עתידית.
אלמוג, מאוד רצית את הבימבה של יעל, דחפת אותה ועכשיו כואב לה והיא בוכה. בקש ממנה סליחה. לאחר שביקש סליחה, ותיכף אפרט על ה"איך"… "אלמוג, בפעם הבאה בקש את הבימבה אם אתה רוצה ואל תדחוף." כך הסברנו לאלמוג, שלהשתמש בכוח, אינו נכון ופוגע בחבר ועליו להשתמש במילים, בשפה.
כמובן, שחיזוק חיובי על כל התנהגות חיובית תואמת משפט זה, תחזק את ההתנהגות וכך הילד יבין, שעליו לקחת אחריות על מעשיו, להימנע מהתנהגות מסוימת ויאמץ אחרת במקומה. "אלמוג, ראיתי שביקשת את האוטו מדניאל והוא נתן לך, אתה יכול להיות גאה בעצמך. השתמשת בפה ולא בידיים."
בקשת סליחה מלווה ברגש: ילדים הם פיזיים. אוהבים מגע, חיבוק, ליטוף. כך ילדים נרגעים וכך הם מביעים רגשות כלפי האחר. הם יכולים לרוץ בספונטניות ולחבק חזק חזק, כך הם אומרים: אני אוהב אותך! הם יכולים להרביץ בספונטניות וכך להביע רגש של תסכול. ואם דברנו על בקשת סליחה עם כוונה ורגש, אז זו הדרך שלהם לבקש סליחה ולהביע חרטה והזדהות עם הילד הנפגע. בקשת הסליחה בליווי מגע פיזי עוטף של הילד הפוגע את הפגוע, תהפוך משמעותית לשני הצדדים. כך הילד יפגין אכפתיות והכלה והילד השני יחוש את כנות הסליחה.
דוגמא אישית של המבוגר – ההורה הוא מודל לחיקוי לחיוב ולשלילה. חישבו על כל מילה ומעשה שלכם, כי יש גמדים קטנים בסביבה, שמאזינים ורואים כל דבר. מנפו זאת לטובה: דברו סיטואציות של התנצלות בין מבוגרים ותמללו אותן. "עודד, אתה שומע? היום עשיתי טעות ונזפתי בפקידת הדואר, כי התור ממש לא זז. אח" כ התנצלתי בפניה והסברתי, שאני נורא ממהרת ובגלל זה התפרצתי."
הילדים ילמדו מכם לקיחת אחריות, כנות, ענווה ויחסי אנוש מהם. כך יגדלו להיות מבוגרים מכבדים ומתחשבים.
התנצלו בפני ילדכם כשצריך – ילד ילמד לבקש סליחה ולהתנצל, כשיעבור חוויה דומה. הורים הם בני אדם וגם הם טועים. אם אתם חושבים שטעיתם ופגעתם בילדיכם, בקשו סליחה מלווה בהסבר וחיבוק: "אני מתנצל שכעסתי היום בבוקר ונזפתי בך באוטו. פרשתי לא נכון את הבכי של אחיך הקטן. חשבתי שהצקת לו. אתה סולח לי?"
כך הילד ילמד להתנצל ולקחת אחריות על מעשיו.
אשמח לתגובות, שאלות ובכלל, אם יש לכם רעיונות ובקשות לנושאים מסוימים, כתבו לי:
גמר חתימה טובה(:
